האם נוגה נוצר בדרך שונה משאר כוכבי הלכת?

האם נוגה נוצר בדרך שונה משאר כוכבי הלכת?

מאמר שהודפס בכתב העת

"אסטרונומיה – בטאון האגודה הישראלית לאסטרונומיה"

כרך 30  גליון 2  אביב 2004

[עם תיקונים קלים ותוספת]

 

ביקורת ספרים

"עולמות מתנגשים"

הערת המערכת

הספר "עולמות מתנגשים" של ד"ר  עמנואל וליקובסקי ראה אור בניו יורק לפני כחמישים שנה, ומאז הוא מעורר ויכוחים רבים ותגובות סוערות מגדולי האסטרונומים בעולם כמו קרל סאגאן.

לפני  שנתיים יצאה  מהדורה חדשה בעברית, וחברנו ניר שוחט כתב בחוברת "אסטרונומיה" – סתיו 2003 ביקורת נלהבת ומסויגת על הספר. ד"ר ורדה בר הגיבה בביקורת נגדית בחוברת חורף – 2003.

להלן תגובתה של שולמית וליקובסקי כוגן, בתו של ד"ר וליקובסקי, על הביקורת בעבר ובהווה.

מערכת אסטרונומיה מביאה את הביקורת ללא נקיטת עמדה כלשהי, לשיקולם של אנשי האסטרונומיה בעולם.

 

האם נוגה נוצר בדרך שונה משאר כוכבי הלכת?

מאת: שולמית וליקובסקי כוגן

 

הביקורת של ד"ר ורדה בר על "עולמות מתנגשים" לד"ר עמנואל וליקובסקי מתחילה בשוני הגדול בין המסה של כוכב שביט למסה של נוגה, ואכן בצדק. אני אולי טעיתי בהוציאי את "עולמות מתנגשים" בעברית בכך שבשלב מאוחר זה תרגמתי מילולית "קומטה" ל"כוכב שביט", כי וליקובסקי הסביר, לאחר שיצא הספר לאור באנגלית (1950), שמן הראוי היה לקרוא לנוגה "פרוטו-פלנטה" ולא "קומטה". אמנם כאשר נוגה פרץ מצדק היה מסלולו המאורך דומה למסלול של כוכב שביט ושובל המטאוריטים והגזים שלו הזכיר את זנבות כוכבי השביט, אולם בכך תם הדמיון.

ביחס למוצאו של נוגה מיופיטר, אפשרות שהתנגדו לה נחרצות ב1950-, השתנתה הדעה המדעית לאחר עש-ור אחד. במאמר שוליקובסקי כתב ב 1963 הוא הפנה את הקורא למאמריו של Lyttleton (Royal Astronomical Society, 121 #6) שהראה מדוע כוכבי הלכת הקטנים, כולל נוגה, חייבים היו להיווצר בהתפרצות מתוך כוכבי הלכת הגדולים, ביחוד מצדק.

ממצאי חקר החלל שהתחילו להגיע כשתים-עשרה שנה לאחר ש"עולמות מתנגשים" יצא לאור לראשונה אישרו רבות מתחזיותיו של עמנואל וליקובסקי, ביניהן:

 

א. כוכב-הלכת נוגה נוצר בדרך שונה משאר כוכבי הלכת.

להפתעת המגלים עצמם הם מצאו ביחס לנוגה:

  1. טמפרטורה של קרוב ל-500 מעלות צלסיוס על פני נוגה.
  2. נוגה פולט יותר חום ממה שהוא מקבל מן השמש, שפירושו שהוא עדיין בשלב התקררות.
  3. נוגה סובב סביב צירו בכיוון הפוך לכל שאר כוכבי הלכת.
  4. כמות הגדולה פי 300 עד 500 של האיזוטופ הקדמוני (primordial), ארגון36-, על פני נוגה מאשר על פני כדור הארץ.
  5. תהודה בין נוגה לארץ. כל פעם שנוגה וארץ נמצאים בהתלכדות תחתונה מפנה נוגה את אותו צד לכיוון ארץ, במקום לכיוון השמש.

6  אטמוספרה מסיבית – פי 90 מאשר על פני כדור הארץ, שרובה הגדול, למעלה מ-95%, מורכב מדו-תחמוצת הפחמן.

  1. שכבותיה העליונות של האטמוספרה מסתובבות במהירות סיבובית הגדולה פי כמה מזו של כוכב-הלכת עצמו.

[8. ממצאי "מגלן"  מורים על כך שכ-85% משטח פני נוגה מכוסים בלבה וולקנית, ראה תוספת שלא הופיעה במאמר]

 

ביחס לממצאים 1 ו-2

הטמפרטורה הגבוהה על פני נוגה

ב"עולמות מתנגשים" טען וליקובסקי שנוגה היה לוהט (incandescent) בזמנים היסטוריים, לכן הוא חייב להיות עדיין חם מאוד ו"פולט חום", וכי לכן ימצאו שהטמפרטורה שלו עדיין אט אט יורדת. הוא ראה בהוכחה לכך מבחן מכריע לתזה שלו, וביקש שיעשו מדידות כאלה כבר בספטמבר 63 בתזכיר ששלח לפרופ' הרי הסHarry Hess) ) , שהיה אז יושב ראש מועצת מדעי החלל בארצות הברית (ראה בעברית בנספח ל"ארץ רעשה"), כמו גם במאמר ב  Yale Scientific magazine אפריל 1967.

לא לאפקט החממה

ואכן הממצאים של "פיוניר ונוס" הפריכו לחלוטין את הסבר החממה לטמפרטורה הגבוהה שנמצאה על פני נוגה – הסבר בדיעבד של הממסד המדעי שציפה לכל היותר לטמפרטורה ממוצעת הגבוהה מזו שעל פני כדור הארץ בכ17- מעלות.

בחוברת של Science  מ6- ביולי 1979, שהוקדשה לדו"חות ממצאי "פיוניר ונוס" מוצאים:

  1. שצד הלילה חם מצד היום – "ממצא מביך" (ע' 46).
  2. "עליית טמפרטורה מפתיעה מקו המשווה לכיוון הקוטב" שלC200בגבהים שמתחת ל80- ק"מ.(ע' 46).
  3. אטמוספרה המאפשרת לחום לצאת: "האטמוספרה היותר נמוכה… הרבה פחות אטומה לגלי אינפרה-אדום מן המצופה" (ע' 84).

ואם לא די בכך אזי נמצא, כפי  שדיווח פרדריק טילור מ-JPL  בפסדנה כי: "נוגה בכללותו מקרין 15% יותר אנרגיה מאשר הוא מקבל" (New Scientist נובמבר 80').

 

ביחס לממצאים 3 ו-4:

נוגה הוא כוכב לכת צעיר

כאשר ב-1979, בחוברות Science בהן הובאו ממצאי "פיוניר ונוס", דיווחו הופמן ועמיתיו על "הריכוז הגבוה המפתיע של ארגון-36 קדמוני על נוגה" Science) 23 בפברואר 1979, וגם 6 ביולי), אמר ג'ון הופמן: "פירוש הדבר או שנוגה נוצר מחומרים שונים מאשר שאר מערכת השמש, או שתהליך ההיווצרות היה שונה"  Popular Science), אפריל 1979).

ארגון36- הוא איזוטופ קדמוני – ככל שעובר יותר זמן מאז היווצרות כוכב הלכת הוא פוחת והולך, ומאידך ככל שכוכב הלכת יותר צעיר ימָצאו עליו כמויות גדולות יותר. לכן, כפי שביטא זאת T. Donahue Associated Press) 11 בדצמבר 1978) "ההשלכות הקוסמוגוניות על היווצרות מערכת-השמש, מהממות (staggering) ."

 

נוגה נוצר בדרך שונה משאר כוכבי הלכת

שניהם שכחו שכבר בדצמבר 1962, בכנס האגודה לגיאופיסיקה, כאשר הגיעו החדשות שכוכב הלכת נוגה מסתובב על צירו בכיוון הפוך לכל שאר כוכבי-הלכת, היו שהגיבו: "יתכן שנוגה נוצר לחוד משאר כוכבי-הלכת, אולי בהתפוצצות סולרית משנית, או אולי בהתנגשות בין כוכבי-לכת" (National Observer, דצמבר 1962).

 

ביחס לממצא 5:

הקשר בין נוגה לכדור-הארץ

כאשר נמצאה התהודה בין ארץ לנוגה, כתב R. Eshleman על כך ב Science:

"אין מבינים כיצד יכול היה הקשר לכדור-הארץ להיווצר… [ובסוגרים מוסיף כאן אשלמן:] "קשה להימנע מלהזכיר בהקשר זה את ההיפותזה שהציג עמנואל וליקובסקי המבוססת על תעודות היסטוריות מחלקי תבל רבים – אולם, על יסוד מה שאנו חושבים שאנו יודעים על מכניקת גרמי השמים, לגמרי ללא הצדקה – שבזמנים היסטוריים התקרב נוגה מאד לכדור הארץ."

" אולם הסקרנות והענין באפשרות של קשר כלשהו עם כדור-הארץ אף גוברים לאחר הדיווח שציר הסיבוב של נוגה ניצב למסלול של כדור-הארץ (בתחום של מעלה אחת, שהוא תחום דיוק המדידות) שעה שהוא נוטה בשלוש מעלות  מהניצב למסלולו שלו." (Science 3 בנובמבר 1967, ע' 590.)

 

ביחס לממצאים 6 ו-7:

האטמוספרה של נוגה

ב-1950 כתב וליקובסקי ("עולמות מתנגשים" בסעיף "שיווי המשקל התרמי של נוגה"): "אם יש חמצן על נוגה, שריפות של נפט [פחמימנים] חייבות לבעור שם." לאחר  שב1963- כבר נמצא על-ידי  חיישני מרינר-2 כי שטח פני הקרקע על נוגה חם יותר בצד הלילה מאשר בצד היום, כתב וליקובסקי, במאמרו "נוגה כוכב לכת צעיר[1]": "אם ההפרש יאושר על-ידי בדיקות נוספות, יתכן שהדבר מורה על כך שלתהליכים כימיים על נוגה מצוי יותר חמצן בצד המוצל, ולכן מתרחשות השריפות שם."

בפברואר 1979, נמסר מדיווחים ראשונים כי חיישני "פיוניר ונוס" בצד הלילה של נוגה צילמו "להט מדליקות כימיות מיסתוריות".Associated Press)    8 בפברואר 1979).

לפני חקר החלל הניחו האסטרונומים, בדרך כלל, שחנקן הוא המרכיב העיקרי באטמוספרה של נוגה – זאת על סמך ההנחה כי על נוגה ועל כדור-הארץ עברו תהליכי היווצרות והתפתחות דומים. אולם חנקן לא נמצא, ולעומת זאת נמצא שדו-תחמוצת-הפחמן מהווה יותר מ 95% מהאטמוספרה המסיבית של נוגה,

על כך כתב וליקובסקי:

"נוגה, לפי מקורות עתיקים רבים, המטירה נפט על כדור-הארץ. לטענתי נקלט "הזנב" של הפרוטו-פלנטה נוגה למעטה האטמוספרה ולעננים של נוגה בזמנים היסטוריים, וככל הנראה ישנם שם עדיין פחמימנים.

ב"עולמות מתנגשים" בקטע "שיווי המשקל התרמי של נוגה", כתב: "אם יש חמצן על נוגה, חייבים לבעור שם שריפות של פטרולאום."  פחמימנים בוערים הופכים לדו-תחמוצת הפחמן ולמים. בטמפרטורה הגבוהה הקיימת בתחתית האטמוספירה, יעלו המים כאֵדים לשכבות הגבוהות, ושם בתהליך של פוטודיסוציאציה יתפרקו למימן ולחמצן. המימן, בהיותו קל, ימלט לחלל, והחמצן ימשיך בבעירת הפחמימנים, ששוב יהפכו לדו-תחמוצת-הפחמן ולמים, וחוזר חלילה."

גם ביחס למהירות הסיבובית הבלתי מובנת של האטמוספרה העליונה של נוגה נמצא הסבר. על כך כתב וליקובסקי: "לדעתי, כאשר נקלט שובל הפרוטו-פלנטה שימר חלק מהמומנטום הסיבובי שלו "

 

ביחס לממצא 8:

שטח פני נוגה

ביחס לגיל המכתשים המופלג על נוגה לו טוענת ד"ר בר – עד כמה שידוע לי מצאו, להפך, שכרום פני נוגה עדיין פלסטי. ראה ממצאי "וֶנֶרָה" וממצאי "מגלן".

ראה מאמרים על ממצאי החללית "מגלן" (1991) כמו למשל מאמר של Bruce A. Smith  שכותרתו: "מדעני מגלן נאבקים עם הנתונים המורים כי שינויים מתרחשים על נוגה": "מדעניJPL אמרו שהם כמעט בטוחים שניתן לזהות שינויים משמעותיים על פני השטח של נוגה בשתי תמונות שנלקחו בהפרש של שמונה חודשים. J.J. Plaut מחוקרי "מגלן", קבע "שרמה תלולה שנראתה בצילום הקודם התמוטטה…העריכו שסדר גודל של 3 ק"מ מעוקבים של חומר זרמו לבקעה הסמוכה כתוצאה מהמפולת העצומה" Aviation,Week and Space Technology 9 בספטמבר, 1991 ע'  75-74.

[כמו כן העובדה שנמצא כי 85% משטח פני נוגה מכוסה לבה בצורות שונות, יכול להסביר את המכתשים העמוקים, כי לבה מתקשה מהר יחסית, ולכן אין מכתשים אלה מעידים על התקשות עומק רב של פני נוגה.]

 

ביחס למסלולו הכמעט עגול של נוגה

כתב וליקובסקי:

"לאחר שאושרה הטמפרטורה הגבוהה על פני נוגה – נמצא הסבר פשוט למסלולו הכמעט עגול. נוגה חם דיו, עוד כעת, עד שמתכות רבות על פניו נמצאות במצב מותך. להבנתי היה כוכב-הלכת נוגה מותך כולו, כלומר פלסטי, לפני זמן לא רב. שררד (C.S.Sherrerd) הציע כי בהתקרב נוגה לשמש על מסלול אליפטי, כפי שטענתי שעשה כפרוטו-פלנטה, הפך חלק מאנרגיית התנועה שלו לחום מתוך החיכוך של גיאות ושפל של קרקע הפלנטה. דבר זה נטה: א) לשמר את חומו של כוכב-הלכת כך שהוא נשאר פלסטי. ב) להקטין את הציר הארוך של מסלולו עם כל מעבר סביב השמש, ובכך להקטין, עד כמה שניתן, את איבוד האנרגיה מתוך חיכוך הגיאות והשפל, ולהגיע למסלול כמעט עגול.

"כל זאת נוסף לאפשרות שכוחות אלקטרומגנטיים במערכת השמש האיצו את תהליך התעגלות מסלולו של נוגה. ראה מאמריהם משנת 1971 של  D.K.Sarvajna  (Astrophysics and Space Science כרך 6, 1970 ע' 258.) וI.P.Williams,  (שם, כרך 12, 1971, ע' 171-165),.שתיארו כיצד "גוף טעון הנפלט מן השמש יכול להילכד במסלול סביב השמש בהשפעת כוחות אלקטרומגנטיים". (הדגם של ויליאמס דורש מטען קטן בהרבה מזה של סארבג'נה)".

 

ב. שדות אלקטרומגנטיים נוטלים חלק במערכת השמש

מתוך הבנתו של וליקובסקי ששדות אלקטרומגנטיים היוו גורם משמעותי במערכת השמש הוא טען שימצאו מגנטוספירה לכדור הארץ המגיעה עד לירח (בתזכיר ששלח בדצמבר 1956 למתכנני "השנה הבינלאומית לגיאופיסיקה" באמצעות פרופ' הרי הס) ואכן,

באוגוסט 1958 הודיע ואן אלן (Van Allen) מאוניברסיטת איובה, על תגלית חשובה שנתגלתה, בניגוד למצופה, במסגרת "השנה הבינלאומית לגיאופיסיקה", של מגנטוספרה מעל ליונוספרה – -מגנטוספרה שלאחר מכן נמצא שהיא מניעה עד לירח- ושנקראה על שם מגלה "חגורות ואן-אלן".

ב1961- נתגלו הפלסמה הסולרית והשדה המגנטי הבין-פלנטרי.

וב1978- כתב ברנרד לובל (Lovell) בספרו In the Center of Immensities על כך ש"ההכרה, לה הגיעו בעשר או בעשרים השנים האחרונות, שלשדות מגנטיים חייב להיות תפקיד משמעותי ביקום, סיפקה מוצא מן הבעיה של תפוצת המסה במערכת השמש: נטען שהתפוצה הבלתי רגילה יכולה להיות תוצאה של צימוד מגנטי בין השמש לבין דיסקת הפלנטות."

כאשר וליקובסקי כתב על התפרקויות חשמליות בין-פלנטריות – כגון מהלומות הברק של יופיטר –  נראה היה הדבר לגמרי בלתי מתקבל על הדעת. ב1979- נתגלו, על-ידי  Voyagerהתפרקויות חשמליות בין יופיטר לאיו, אחד מירחיו. נמצא גם שהשדה המגנטי של יופיטר חזק בהרבה משהראו הממצאים ב-1969.

או כפי שכתב וליקובסקי:

לאחרונה אני מוזמן לעתים קרובות להרצות בפני חברות ופקולטות של פיסיקאים ומהנדסים, ואני פונה לקהל ומבקש כי אלה החושבים שיופיטר, עם המגנטוספרה העצומה שלו, יכול לנוע בשדה המגנטי של השמש, אפילו אם חוזקו רק כמה גאוס, מבלי שיושפע על-ידו, או שלווייניו של יופיטר יכולים לפלס את דרכם דרך המגנטוספרה של כוכב הלכת הענקי מבלי שיושפעו ממנה, שירימו יד. אף פעם לא ראיתי יד מורמת.

 

ג. ממצאים גיאולוגיים על פני כדור-הארץ

כתשובה לאסטרונומים שטענו נגד "עולמות מתנגשים" שלא ניתן לשנות תפיסות במדע על סמך מסורות עם, פירסם וליקובסקי לאחר חמש שנים (1955) את "ארץ רעשה" .(Earth in Upheaval) בספר זה הביא וליקובסקי ראיות מתחום הגיאולוגיה והפליאונטולוגיה לכך שאירעו תהפוכות טבע כלל עולמיות גם בזמנים היסטוריים, כמו למשל השינויים הגדולים והפתאומיים באקלים שאירעו לפני 3500 ו-2700 שנה, אותם זמנים ממש שבהם אירעו תהפוכות-הטבע הגדולות המתוארות ב"עולמות מתנגשים"; או ירידת גובה פני הים באופן פתאומי במקומות רבים סביב כל העולם בכ7- מטרים לפני כ-3,500 שנה. למראי מקום ולתופעות כלל-עולמיות נוספות המתוארכות לזמנים היסטורים ראה בהרחבה ב"ארץ רעשה".

 

ד. מכתשי מטאוריטים

כאשר יִחס וליקובסקי את ההכחדות הפתאומיות של מיני בעלי חיים שונים להתקרבות יתר של גורם חוץ-ארצי היתה זו כפירה בתורת האבולוציה המבוססת על תיאורית האחידות (uniformitarism). ב-1980 Science 208)) דיווחו L.W. Alvarez ועמיתיו על כמויות גדולות של אירידיום, שמוצאו חוץ-ארצי, בשכבת הגבול שבין השכבה הקירטונית לשלישונית (Tertiary-Cretatious), והגיעו למסקנה שההכחדה הפתאומית והבו-זמנית של מיני בעלי-חיים רבים נגרמה על-ידי התנגשות של ממש עם מטאוריט ענק.

בסוף מאמר ארוך מסכמים אלברז ועמיתיו כך: "אם ההכחדות במעבר מהקירטוני לשלישוני נגרמו על-ידי התנגשות, אותו דבר יכול להיות נכון גם לגבי הכחדות קודמות… חמש מאז סוף הקדם-קמברי".

מדוע אם כך להוציא מכלל זה את קץ הפלאיסטוקן – לפני אלפי שנים בלבד?

כך שאלתי לפני מספר שנים בעדכון שהוספתי למאמר של וליקובסקי (ראה בנספח למהדורה העברית של "עולמות מתנגשים": "אישורים שהגיעו מחקר החלל"). והנה היום יש להוסיף את הממצאים החדשים המעסיקים גיאולוגים רבים, שנתגלו לפני כשנתיים, של מכתשי מטאוריטים גדולים שנמצאו בדרום עיראק, בארגנטינה ובאסטוניה, אותם מיחסים להתנגשות של לפני מספראלפי שנים בלבד  Meteor Clue To End Of Middle East Civilizations. [2]

 

סיכום

מסתבר שהממסד המדעי מתחיל לקבל רבות מן התזות של וליקובסקי, שהיו בחזקת טאבו כאשר יצא "עולמות מתנגשים" לאור ב-1950, אם כי בדרך כלל מבלי לנקוב בשמו:

1) שהיו תהפוכות-טבע כלל עולמיות שנגרמו על-ידי גורם חוץ-ארצי וגרמו להכחדת מינים רבים של בעלי-חיים.

2) שכוכב הלכת נוגה נוצר בדרך שונה משאר כוכבי-הלכת במערכת-השמש (חום גבוה, סיבוב בכיוון הפוך, כמות גדולה מאוד של אַרגון-36).

3) שכוחות אלקטרומגנטיים אכן נוטלים חלק משמעותי במערכת השמש.

 

או כפי שכתב וליקובסקי לאחר שפרופ' אשלמן מ-Jet Propusion Laboratory כתב לכתב חדשות (ב-11 בספטמבר 1970): "מסתורין גמור עבורי כיצד מגיע עמנואל וליקובסקי למסקנותיו. נדמה כמעט כאילו הוא עושה זאת בעזרת כוח הרצון שלו בלבד…"

 

"וכי יכולתי בכוח הרצון ליזום את אותות הרדיו מיופיטר? אין כל מיסתורין – קריאה בספרָי הוא תנאי להבנת הדרך בה אני מגיע למסקנותי. אלא שלא מעטים, בשם "השיטה המדעית", פטרו את עצמם מלקרוא את הספר בו דנו, ולעתים אף מנעו את פירסומו.

"אם הנחותי מוטעות, ורק במקרה צדקתי במספר תחזיות כה גדול, אזי חייבים התיאורטיקנים העוסקים בתורת ההסתברות לבדוק אם, כפי שסָפקנים יותר ידידותיים מניחים, נובע הישג זה מאיזו תכונה אינטואיטיבית יוצאת דופן. במקרה זה יש להאשימני לא רק בכפירה אלא גם בכישוף. מאידך, אם הסיפור הוא שחזור של מאורעות שהתרחשו ושל המסקנות ההגיוניות הנובעות מהם, ההישג איננו אלא "נפולת טבעית מרעיון מרכזי אחד." כפי שהתבטא ראלף ג'רגנס (ב-American Behavioral Scientist.)."

._ _ _

להצעתה של ד"ר בר לפרסם שוב את מאמרי הביקורת של סאגאן "לצורך הבהרת השיטה המדעית", אני מציעה לפרסם כאן את התשובה שפורסמה בכתב-העת היוקרתי Physics Today, לביקורת של סאגאן, כדי להיווכח עד כמה הביקורת שלו איננה מדעית:

 

Sagan vs. Velikovsky

(מתוך Physics Today ספטמבר 1980)

לאחר שקארל סאגאן הציג לראשונה את מאמרו”Analysis of 'Worlds in Collision’”
בסימפוזיון השנתי של AAAS ב-1974, צוטטה בהרחבה, בעיתונות המקצועית ואפילו הכללית, ההסתברות האפסית, 10-23, שסאגאן חישב עבור מפגשי כוכבי הלכת המתוארים ב"עולמות מתנגשים".

מכיוון שהנספחים שסאגאן התבסס עליהם במאמרו ב-1974, פורסמו לראשונה רק לאחר כשלוש שנים, (ב – Scientists Confront Velikovsky 1977), אין זה אלא מן ההגינות לבדוק מקרוב את הנספחים – הכוללים את רוב הטיעונים המתמטיים והמדעיים – שבדרך כלל מניחים את אמינותם ללא בדיקה. וביחוד שהוא חזר ופירסם את מאמרו, ושוב ללא הנספחים שעליהם הוא מתבסס, בספר נוסף ובשני כתבי עת נוספים (לפחות), יהיה זה מן הראוי לבדוק את הנספחים שלו.

 

סקירת "נספח מס' 1"

בטקסט המאמר שהקריא וחילק בסימפוזיון ב1974-, הסתמך סאגאן על הנספח (שלא פירסם  בשעתו), בצורה זו:

"בנספח מס' 1 נעשו חישובים המורים על כך כי לכוכב-שביט אחד (בעל אפהליון בקרבת מסלול יופיטר ופריהליון בתוך מסלול נוגה) יחלפו 30,000,000 שנה לפני שיפגע ("impacts") בכדור-הארץ" ולכן "ההסתברות שהדבר יקרה תוך תקופה של אלף שנה היא אחד ל-30,000 אולם לוליקובסקי לא אחת, אלא חמש או שש כמעט-התנגשויות ("near collisions")…אם הן בלתי תלויות זו מזו, אזי ההסתברות שיקרו חמישה מפגשים ("encouters") כאלה, תוך אלף שנה, היא בסביבות: (3×107/103)-5 = 4.1×10-23 "

ברור שההסתברות עבור "כמעט-התנגשות" טובה בהרבה מאשר עבור פגיעה של ממש. ברור שב"עולמות מתנגשים" מתוארות רק התקרבויות ולא התנגשויות. כמו כן ברור שההתקרבויות המתוארות ב"עולמות מתנגשים" אינן בלתי תלויות זו בזו, אלא נגרמו אחת על-ידי השניה, ובחלקן  אף היו מחזוריות.

אולם, העובדה שסאגאן מניח בחישוביו התנגשויות של ממש מתבהרת רק ב"נספח מס' 1", כי בטקסט המאמר, בפסקה המצוטטת, הוא קורא להם פעם, "impacts" פעם "near collisions"ופעם "encouters"

[מענין לשים לב לצורה הבלתי מדעית והדו-משמעית בה ניסח סאגאן את הפסקה הנ"ל – המרכזית לחישובי ההסתברות שלו – בה הוא כותב שחישב את ההסתברות עבור פגיעה של ממש impact)), ואחר כך כותב, שב"עולמות מתנגשים" מתוארות "כמעט התנגשויות" ;(near collisions) ואז הוא מוסיף וכותב: "אם הן בלתי תלויות זו בזו" (שעה שהן אכן גרמו זו לזו ובחלקן אף היו מחזוריות) אבל הוא ממשיך ומחשב את ההסתברויות כאילו אכן היו כולן בלתי תלויות זו בזו, וכולן התנגשויות של ממש! ואת התוצאה פירסם, ללא כל הסתיגויות, בכל העיתונות, המדעית והכללית].

קל להראות שאם ניישם את חישוביו של סאגאן, לא להתנגשויות של ממש אלא למרחקים רלבנטים ל"עולמות מתנגשים", ההסתברות שונה לגמרי. אנו נתבסס לצורך זה רק על סאגאן עצמו מתוך טקסט המאמר שלו ו"נספח מס' 1" שלו:

בסוף "נספח מס' 1" מודה סאגאן:

"יש לשים לב… כי להתקרבות השווה ל N רדיוסים של כדור-הארץ יש פי 2N פעמים יותר סיכויים מאשר להתנגשות של ממש…."

מכאן שכאשר N=10 (סאגאן משאיר לקוראיו לחשב)  ההסתברות היא 1 ל 300 לכל אלף שנה, וזאת עבור מרחק מכדור-הארץ שהוא בסך הכל 1/6 המרחק לירח… אולם, במקום זאת ממשיך סאגאן לחשב את ההסתברות עבור התנגשויות של ממש,  והוא נותן לכך שני נימוקים:

  1. "הרי הספר נקרא 'עולמות מתנגשים'".
  2. "כמו כן, ב'עולמות מתנגשים' (ע' 78) נטען שכתוצאה ממעבר נוגה ליד כדור-הארץ נערמו מי הים לגובה של אלף ושש מאות מיל. מכאן קל לחשב אחורה מתוך תיאוריית גיאות פשוטה, שוליקובסקי מדבר על התנגשות של מגע (grazing collision): שטח פני כדור הארץ ונוגה משתפשפים!"

"לסיבה" הראשונה שמביא סאגאן אין צורך אף להתייחס.

"הסיבה" השניה, כפי שסאגאן ניסח אותה, יכולה להטעות את הקורא לחשוב שוליקובסקי אכן טען למספר כזה. בסעיף הנקרא "גיאות" (The Tide), כותב וליקובסקי:

"המדרשים מביאים את התיאור הבא: 'המים נערמו עד לגובה של אלף שש מאות מָיְל, וכל אומות העולם יכלו לראותם' Ginzberg) 'אגדות היהודים' III,  (22 המספר בפסוק זה בא לומר שהמים התרוממו לגובה עצום."

כלומר, לא רק שוליקובסקי לא טען למספר זה, המצוטט מתרגומו של גינצבורג לאנגלית, אלא הוא בפירוש סייג זאת כרוצה לומר "עצום". ואכן במדרש המקורי בארמית, נאמר "שלוש מאות מילין". 300 הוא מספר ידוע במסורת היהודית כמספר הבא להגזים (מספר אותו תירגם המתרגם של גינצבורג לאנגלית, משום מה, לאלף שש מאות מָיְל). [ראה במהדורה העברית של "עולמות מתנגשים" בע' 63 והערות שם]

מענין להשוות את הסתמכותו זו של סאגאן בנספח שלו עם הקטע הבא מתוך הטקסט שלו. בטקסט, בהקשר אחר – בהתיימרו להוכיח שוליקובסקי טעה בעניני גיאות אנו מוצאים שסאגאן ידע כי: (1) התנגשות של ממש מעולם לא תוארה ב"עולמות מתנגשים".(2) גלי הגיאות שתוארו ב"עולמות מתנגשים" היו בגובה של מספר קילומטרים בודדים. (3) גלי גיאות בגובה של מאות ק"מ היו נוצרים כבר מהתקרבות של עשרות אלפי ק"מ (כלומר כ 10 רדיוסים של כדור-הארץ), ולא היו נדרשים להתנגשות של מגע – כפי שסאגן טען ב"נספח 1" שלו. אנו מוצאים בטקסט (ע' 76) שסאגן כותב:

"וליקובסקי מאמין שהמעבר של נוגה (או מאדים) בקרבת כדור-הארץ היה גורם לגלי גיאות בגובה של לפחות קילומטרים (WinC, ע' 70-71). למעשה אם כוכבי-לכת אלההתקרבו אי-פעם עד לעשרות אלפי ק"מ מכדור-הארץ כפי שמסתבר שוליקובסקי חושב, היו גלי הגיאות, הן של מים והן של החלק המוצק של כדור-הלכת שלנו, מגיעים לגובה של מאות ק"מ. זאת ניתן לחשב בקלות מתוך גובה גלי הגיאות הן של מים והן של גוף כדור-הארץ, שנגרמים על-ידי הירח, כי גובה גל הגיאות יחסי למסה של גורם הגיאות ויחסי הפוך למרחק בחזקה שלישית."  (הדגשות שלנו)

בהנחה שחישובי הגיאות הנ"ל בטקסט של סאגאן נכונים, ניתן בקלות לחשב כי כאשר וליקובסקי כתב על גלי גיאות בגובה קילומטרים, הרי שמרחק לא של עשרות אלפי, אלא של מאות אלפי ק"מ היה מהווה התקרבות מספקת כדי לגרום לגלי גיאות בגובה כזה (מספר קילומטרים בודדים).

לפי הוראותיו של סאגאן, מהי ההסתברות עבור התקרבות כזו?  כבר מצאנו כי עבור מרחק של עשרות אלפי קילומטרים (10 רדיוסים של כדור-הארץ) ההסתברות היא 1 ל- 300 לכל אלף שנה. אולם, אם נחשב את ההסתברות עבור מרחקים יותר רלבנטים, של מאות אלפי ק"מ, אנו נמצא כי עבור מרחק של 189,000 ק"מ (שהם 30 רדיוסי כדור הארץ) ההסתברות היא: 1 ל 30,000/302 = 1 ל 33.3; ועבור 315,000 ק"מ (שהם 50 רדיוסים של כדור-הארץ) ההסתברות היא 1 ל- 30,000/502 כלומר הסתברות של 1 ל-12, לכל אלף שנה.

אם סאגאן עדיין מתעקש לחשב את ההסתברות כאילו מתוארות ב"עולמות מתנגשים" 5 התנגשויות בלתי תלוית זו מזו – כלומר לכפול את ההסתברות הקטנה  בעצמה 5 פעמים – חובה היה עליו לפחות לתקן עבור הגורמים שהוא מודה כי הזניח (משיכה גרוויטציונית, תנועת כוכבי-הלכת). ועל אחת כמה וכמה היה עליו לתקן לפחות עבור הגורם של 3, (שסאגאן עצמו מביא בנספח, ע' 89) מתוך חישוביו היותר מדויקים של אופיק (Opik), לפני שהעלה 000 /30 1 לחזקה החמישית.

אם נתקן בחישוב שלעיל רק עבור גורם זה של 3 אנו מוצאים כי עבור כל כוכב-שביט, בין מסלול יופיטר למסלול נוגה, ההסתברות שיתקרב לכדור הארץ תוך 1000 שנה עד כדי 10 רדיוסים של כדור-הארץ היא 1 ל 100; שיתקרב עד כדי 30 רדיוסים של כדור-הארץ (שהוא רק חצי המרחק שלנו מן הירח) היא 1 ל-11; וההסתברות שיתקרב עד כדי 50 רדיוסים של כדור-הארץ (עדיין רק 5/6 המרחק לירח) היא ההסתברות המפחידה של 1 ל- 4! וכל זאת ניתן להסיק ישירות מתוך הטקסט ו"נספח מס' 1" של סאגאן.

ב"נספח מס' 2" מודה סאגאן כי ביקורת האסטרונומים את "עולמות מתנגשים", כאשר הספר יצא לאור ב1950- – שטענו כי אילו האט כדור-הארץ את מהירות סיבובו היה כל חפץ שלא מחובר אליו ניתק ועף מכדור-הארץ – הינה טענה מוטעית: בחישוב קצר הוא מראה שאילו עצר כדור-הארץ מסיבובו במשך קצת למעלה משעה, אזי אפילו נטיפים לא היו נשברים – טענה בה עשה שימוש אסימוב לפני זמן קצר, וקודם לכן סאגאן בעצמו.

הוא מודה שם גם שהטענה, בה באים עדיין כמה ממבקריו של וליקובסקי, שהחום שהיה נוצר מעצירה כזו היה מספיק כדי להמיס את קרום כדור-הארץ, איננה נכונה. הוא מחשב שעצירה כזו היתה גורמת להעלאת הטמפרטורה בלא יותר מ-K 1000 בממוצע. (למעשה העלאה זו צריכה היתה להיות הרבה יותר נמוכה, כי סאגאן שכח לכלול בחישוביו את החום הכמוס של הקרח שהיה נמס ושל מי האוקינוס שהיו מתאדים). סאגאן מסיים (ע' 46):

"האוקינוסים היו מגיעים לנקודת הרתיחה של מים, אירוע שמן הסתם התעלמו ממנו המקורות העתיקים של וליקובסקי."

אלא שהיה זה סאגאן שהתעלם מסעיף שלם ב"עולמות מתנגשים", שנקרא "אדמה וים רותחים", סעיף המופיע גם ב"תוכן העניינים" של הספר. מתוך כך שסאגאן התעלם אפילו מתוכן פרקי הספר שאותו הוא מתיימר "לנתח" הוא עזר, שלא מדעת, להוכיח שמקורות עתיקים כנראה אכן מדברים על מאורעות שאירעו. ובכך סיפק עדות למה שהוא כינה "עיקר הוויכוח". בהקדמה ל"אנליזה של 'עולמות מתנגשים'" שלו (ע' 84) כתב סאגאן:

"במשך 5.4 מיליארדי שנות ההיסטוריה של מערכת-השמש חייבים היו לקרות התנגשויות רבות; אולם האם קרו התנגשויות גדולות ב3500- השנים האחרונות, והאם ניתן בעזרת מקורות עתיקים להוכיח שהתנגשויות כאלה קרו? זהו עיקר הוויכוח."

 

ב"נספח מס' 3" מנסה סאגאן להראות כי אין לזקוף לזכותו של וליקובסקי את התחזית שלו ב"עולמות מתנגשים" – שנוגה חייב להיות כוכב-לכת חם. סאגן מחשב את הטמפרטורה אליה היה מגיע נוגה אילו עבר קרוב לשמש, כמתואר ב'"עולמות מתנגשים", ולאיזה טמפרטורה היה מגיע היום לאחר הקירור שחייב היה לעבור במשך אלפי שנות הקרנת חום זה לחלל. הוא מגיע בחישוביו אלה לטמפרטורה נמוכה עד כדי גיחוך – K97 – ואז הוא כותב: "אני מוצא זאת למוזר שוליקובסקי לא משייך את הטמפרטורה של נוגה להתפרצותו מתוך יופיטר… אולם אין הוא עושה זאת.".

אז עושה זאת סאגאן ומחשב את הטמפרטורה אליה היה מגיע נוגה אילו פרץ מיופיטר, ומדגיש שוב: "דרך אגב, זה יכול להיראות כהסבר טוב עבור וליקובסקי לטמפרטורת פני השטח של נוגה…אולם אין זו טענתו".

אלא שב"עולמות מתנגשים" בסעיף, שגם הוא מופיע בתוכן העניינים של הספר, "שיווי המשקל התרמי של נוגה", אנו מוצאים:

"על נוגה עברו בזה אחר זה, לידתו ופריצתו בתנאים אלימים; קיומו ככוכב-שביט על מסלול אליפטי שהתקרב מאד לשמש, שני מפגשים עם כדור-הארץ…ואפקט תרמי שנגרם על-ידי המרת מומנטום לחום…תוכו של כוכב-הלכת נוגה חייב עדיין להיות חם."

כפי שאנו רואים, וליקובסקי אכן הזכיר את פריצתו של נוגה מיופיטר כגורם הראשון, בין שלושה או ארבעה גורמים אחרים (כאשר רק אחד מהם הוא מעבר קרוב לשמש) לכך שכוכב-הלכת נוגה חייב להיות חם מאד, ועדיין "פולט חום".

וכך, מתוך שחישב את הטמפרטורה שהיתה נגרמת מההתפרצות, אישר סאגאן את הסיבה הראשונה שנקב וליקובסקי לתחזיתו שנוגה חם, ושוב הדגים בעליל שלא רק שלא קרא את כל הספר אלא אפילו לא את הסעיפים אותם הוא מתיימר לבקר."

 

עורך PhysicsToday דאז, הרולד דיויס(Davis) , שלח את המאמר לסאגאן כדי שיוכל לענות במקום. סאגאן לא הגיב, ולאחר נסיונות נוספים לשדלו החליט העורך לפרסם את המאמר גם ללא תגובתו של סאגאן. ואז הגיבו קוראים רבים אחרים.

התגובות הנוספות פורסמו בחוברות אפריל 81 ויוני 82, בהן מודגשות עוד כמה מהגישות "המדעיות" של סאגאן.

 

 

לקריאה נוספת:

וליקובסקי, עמנואל 

–עולמות מתנגשים (הוצאת רמ, תשס"ב, הפצת ליאור שרפ).

–ראה שם בנספח: "אישורים שהגיעו מחקר החלל".

לפני עלות השחר – שיחות והתכתבות עם אינשטין (הוצאת רמ, תשנ"ה, הפצת ליאור שרף).

–ראה שם הפרק "שחר".

ארץ רעשה (הוצאת רמ, תשס"ב, הפצת ליאור שרפ),

ראה שם בנספח:

–הרצאה בפני הפורום ללימודי מוסמכים באוניברסיטת פרינסטון: 'עולמות מתנגשים' לאור הממצאים בארכיאולוגיה, גיאולוגיה ואסטרונומיה, שלוש וחצי שנים לאחר שיצא לאור"

–"הרי הס ותזכירי".

חרם בשם המדע  (הוצאת רמ, תשס"א, הפצת ליאור שרפ).

 

Velikovsky, Immanuel

–"Some Additional Examples of Correct Prognosis", American Behavioral Scientist, Vol. VII no. 1, Sept. 1963.

–"Venus – a Youthful Planet", Yale Scientific Magazine, vol. XLI no. 7, April, 1967.

–"When was the Lunar Surface Last Molten?", Pensee , vol. 2, no. 2,  May 1972.

–"Venus and Hydrocarbons", Pensee vol. 4, no. 1, (winter 1973-4).

–"My Challenge to Conventional Views in Science", (as delivered at the symposium, "Velikovsky`s Challenge to Science", held on Feb. 25, 1974, under the auspices of AAAS).

–”The Ten Points of Sagan”, Velikovsky and Establishment science (KRONOS Press, 1977).

–”Cultural Amnesia: The Submergence of Terrifying Events in the Racial Memory and Their Later Emergence”, Velikovsky and Cultural Amnesia, ed. E.R. Milton (Lethbridge, 1978).

Velikovsky Reconsidered editors of Pensee (Doubleday, N.Y. 1976).

 

 

תוספת שלא הופיעה במאמר:

ב-1990 כאשר הגיעו התוצאות של מיפוי 5% הראשונים של שטח פני נוגה, כתב ריצ'רד קר(Kerr) ב science, במאמר "נוגה נראה צעיר (pristine) מדי":

"מדעני "מגלן" נדהמו מההופעה הצעירה של המכתשים שנוצרו מהתנגשות של אסטרואידים קטנים וכוכבי שביט. רק 1 מתוך 75 המכתשים שזוהו ב%-5 הראשונים  של כוכב הלכת שמופו, מראה סימן טיפוסי כלשהו לגיל (ageing).

"ספירת מספר המכתשים על שטח מסוים מורה על הזמן שהשטח היה חשוף לפגיעות. לפי ספירת מכתשים זו שטח פני נוגה נראה כבן מאות מליוני ועד בליון שנים.

" 'כולנו מופתעים שאין לראות טווח (ספקטרום) של מצבי שימור' אמר סין סולומון מ MIT-

"הגיאולוגים של כוכבי הלכת הבודקים את תמונות הראדאר המגיעות ממגלן עומדים בפני תעלומה.  כאשר הם קוראים את השעון הגיאולוגי… הם מוצאים כוכב לכת בגיל ההתבגרות. אך כאשר הם בוחנים את השטח עצמו  הם רואים תינוק שאך זה נולד."[3]

שנתיים לאחר מכן , כאשר 89% משטח נוגה מופו, קבוצה גדולה של גיאולוגים פלנטרים, ביטאו זאת כך:

"מגלן גילה מראה כללי של מכתשי התנגשות על פני נוגה שהוא יחודי בהרבה במובנים חשובים…"

"בניגוד מרשים לכוכבי לכת אחרים, לנוגה רקורד של מכתשים שלמעשה לא עבר עליהם שינוי כלשהו מתוך תהליכי התנגשויות נוספות, וולקניות טקטוניות או אאוליניות…לפחות 62% של המכתשים נראים כביום היווצרם pristine))."[4]

 

 

 

[1]    נכתב ב-63' ופורסם באפריל 67' ב.Yale Scientific Magazine

[2] מאמר ב- Sunday Telegraph, 5 נובמבר 2001.

על המכתש בדרום עיראק ראה: Meteoritics and Planetary Science36 (9) Suppl. p. A124.),  על המכתש בארגנטינהNature, 355, 234-237, ובאסטוניה Meteoritics and Planetary Science, 36 (11) 1507-1514.

[3] “Venus is Looking Too Pristine” Science, Nov. 16, 1990, vol. 250,  (our emphasis).

[4] G.G.Schaber, R.G.Strom et al, “Geology and Distribution of Impact Craters on Venus: What Are They Telling Us?”,  J. of  Geophysical Res., Vol. 97, ( Aug. 1992) pp. 13,257; 13

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *