התנ"ך והארכיאולוגיה של העולם העתיק

שיטתו של עמנואל וליקובסקי

עולמות מתנגשים

הפולמוס

”הדרך בה התקבלו ספריו של וליקובסקי כל כך מיוחדת וכל כך מזעזעת עד כי מספר ספרים נכתבו על כך. אנשים רבים חשים, אני אחד מהם - אך כאן אני בחברה טובה – שהדרך בה הממסד המדעי טיפל בספריו היא שערוריה.  הבעיה היא לא שהיו ביקורות – ביקורת זה בסדר גמור – אלא שהיו כל כך מעט ביקורות הוגנות, וכמות כזו עצומה של כזבים, התקפות אישיות וטיעונים שלא לענין.“

מכתבים למערכת מאת שולמית וליקובסקי-כוגן

"הארכיאולוגים מחפשים בשכבות הלא נכונות", תשובה למאמר "התנ"ך - אין ממצאים בשטח" בעיתון "הארץ“  1999.

"כרונולוגיה חדשה" תגובה למאמר "למלך אין כתר" בכתב-העת "ארץ וטבע", גליון 73, מאי -יוני 2001.

תשובה למאמר ב"על הפרק" כתב-העת למורים לתנ"ך מטעם משרד החינוך.

"מלכוד הדעה הקדומה" - תגובה למאמר  "עולמות  מתנגשים" ב"הארץ" 14.4.95 .

PfeifferRobert

פרופ' רוברט פפייפר, אונ' הארוורד

ד“ר וליקובסקי מגלה בקיאות עצומה וחריפות יוצאת דופן… אם ד“ר וליקובסקי צודק, זוהי התרומה הגדולה ביותר לחקר ההיסטוריה העתיקה שנכתבה אי פעם

לאראבי

אריק לאראבי,"הרפרס מגזין"

על-ידי שבירת המחיצות בין המדעים השונים מגיע עמנואל וליקובסקי למסקנות שאליהן לא הגיע שום מדע בפני עצמו. זהו אתגרו האמיתי, ודבר זה הוא ביסוד מחקריו ועקרוני להם.

קרליבך

ד"ר עזריאל קרליבך, עורך "מעריב"

ועתה צא ולמד, כיצד יתקוממו, יעמדו על נפשותיהם כל המלומדים האלה על וליקובסקי זה. כי הוא חטא בשני העוונות שאין להם כפרה גם יחד: גם בגאוניות וגם בכל מקצועיות, גם במה שאין עליו גושפנקה של צרות אופק מדופלמת באפיק אחד של המדע, וגם במה שהוא אוריגינלי...

ספרו הראשון של וליקובסקי "עולמות מתנגשים" עורר פולמוס בקהילה המדעית עוד בטרם פורסם. הוצאת הספרים מקמילן נדרשה להסכים ששלושה מומחים נוספים יאשרו את תוכן הספר כתנאי לפירסומו. לאחר שהדבר נעשה והספר יצא לאור הופעלו איומי חרם על ההוצאה מצד הממסד המדעי, עד שזו ויתרה על הזכויות והספר הועבר להוצאה אחרת. למעלה מ-3000 מאמרי ביקורת, בעד ונגד, נכתבו על הספר בלהט השמור לספרים החושפים עקרונות חדשים.

חרם בשם המדע

ההיסטוריונים והארכיאולוגים למדו מנסיונם של האסטרונומים, ונקטו בגישה אחרת. כשיצא "תקופות בתוהו" לאור, העדיף הממסד להתעלם. יצוין כי הממסד לא הביע התנגדות לספר עקב דיון וטיעונים עניניים אלא פשוט התעלם  ממנו, ובכך בעצם החרים את השיטה, כך שמבחינתו אין שיטה מדעית כזו.

בנושא ”תקופות בתוהו“ כמעט שלא נכתבו מאמרי ביקורת ובדרך זו הלך הספר ונעלם מהמודעות הציבורית. כיום, כמעט כל היסטוריון או ארכיאולוג העוסק בתחום, כאשר יישאל על וליקובסקי, ידע לומר כי היה אחד כזה שניסה לסתור את הכרונולוגיה המצרית ללא הצלחה (האומנם?!), אך מעטים הם ההיסטוריונים והארכיאולוגים שקראו את ספריו וניסו להתמודד איתם במלוא הרצינות הראויה להם.

גם עתה שהארכיאולוגים מאוניברסיטת תל-אביב מפרסמים בכל אמצעי התקשורת, בארץ ובעולם, שאין למצוא את שכתוב בתנ“ך (עד לממלכה המפולגת), לא מוכנים לדון באקדמיה בפתרון המובא  ב“תקופות בתוהו“.


♦♦♦

 כפי שכתב ד"ר עזריאל קרליבך, עורך "מעריב", ביחס ל"תקופות בתוהו" במאמר גדול "שש מאות שנה שאבדו ויציאת מצרים שנמצאה":

    "מי שבא וכותב רומן הרי הוא רק מעמיד בצל את המספרים האחרים שלא היו כל כך מוצלחים, - ועדיין אפשר להתווכח על טעם וריח. אך מי שבא ומגלה במדע... תגלית גאונית... כל מה שהאחרים כתבו שוב אינו ענין של טעם וכשרון אלא הוא פשוט - לא נכון, מופרך, מגוחך...

"אם דרך משל, דורות על דורות הורו הפרופסורים ולמדו הסטודנטים כי תרבות אלמונית צמחה על ברכי תרבות פלמונית, והושפעה ממנה - ובא הגאון ומוכיח, כי החשבון אינו נכון, התרבות המושפעת לא התקיימה כלל בתקופה ההיא, אלא זמן רב לפני זו המשפיעה - הרי ספריות שלמות נראות פתאום טפשיות, חסרות כל תוכן...

   "ועתה צא ולמד, כיצד יתקוממו, יעמדו על נפשותיהם כל המלומדים האלה על וליקובסקי זה. כי הוא חטא בשני העוונות שאין להם כפרה גם יחד: גם בגאוניות וגם בכל מקצועיות, גם במה שאין עליו גושפנקה של צרות אופק מדופלמת באפיק אחד של המדע, וגם במה שהוא אוריגינלי..."

♦♦♦

    גם מהספר "ארץ רעשה"  (1955) - שהכיל עדויות גיאולוגיות לזעזועי הטבע - ושיצא לאור חמש שנים אחרי "עולמות מתנגשים"  כתשובה למבקרים הקולניים שטענו כי לא ניתן לשנות תפיסות במדע על סמך מסורות-עם - ניסו האסטרונומים להתעלם, כדי להמשיך ולטעון שוליקובסקי מסתמך רק על מסורות ואגדות עם.

   ואז, החלו להגיע תגליות מחקר החלל שהפתיעו את האסטרונומים אולם אישרו רבות מתחזיותיו של וליקובסקי ב"עולמות מתנגשים". ובעקבות כך התחילו להזמין אותו להרצאות ולסימפוזיונים באוניברסיטאות ובמכונים מדעיים.

     אלברט אינשטיין שהיה בקשר עם וליקובסקי, עודד אותו לתעד את התגובה של הממסד המדעי.  ותיעוד זה התפרסם בספר "חרם בשם המדע".  שיחותיו של וליקובסקי עם אינשטיין תועדו בספר "לפני עלות השחר".

♦♦♦

    וליקובסקי ענה לכל הטענות שהועלו נגד שיטתו, והוא הצביע על ראיות רבות שהתגלו בינתיים, ביחוד מחקר החלל.

      מסתבר שהממסד המדעי מתחיל לקבל רבות מן התזות של וליקובסקי, שהיו בחזקת טאבו כאשר יצא "עולמות מתנגשים" לאור ב-1950, אם כי בדרך כלל מבלי לנקוב בשמו:

1) שהיו תהפוכות-טבע כלל עולמיות שנגרמו על-ידי גורם חוץ-ארצי וגרמו להכחדת מינים רבים של בעלי-חיים.

2) שכוכב הלכת נוגה נוצר בדרך שונה משאר כוכבי-הלכת במערכת-השמש (חום גבוה, סיבוב בכיוון הפוך, כמות גדולה מאוד של אַרגון-36).

3) שכוחות אלקטרומגנטיים אכן נוטלים חלק משמעותי במערכת השמש.

בכתב-העת Science  (אפריל 24, 1964) כתב העורך הראשי, פיליפ אבלסון, במאמר מערכת "Bigotry in Science":

"אחד מאיפיוני המדענים המדהים ביותר היא העובדה שאחדים מהם אינם אלא שמרנים קנאים. ללהיטות הקנאית שלהם תכונה פנאטית אגוצנטרית המאופינת ע“י בוז וחוסר סובלנות… בסופו של דבר מסתבר להם ששאר העולם חלף על פניהם“

כה גאה היה כתב העת במאמר זה שהדפיס אותו פעם נוספת בחוזר המזמין את המדענים להצטרף לרשימת המנויים שלו ”בכדי ששאר העולם לא יחלוף על פניהם“.

אך כאשר במרץ 1965 יצאה  מהדורת כריכה רכה בהוצאת הספרים  Dell של ”עולמות מתנגשים“ ושל “ארץ רעשה“, סרבו עורכי Science לקבל עבורם אפילו מודעת פרסום מטעם הוצאת הספרים. 

אולם היו גם מדענים בעלי גישה שונה. כפי שכתב וליקובסקי:

  "מבין האנשים שבלטו בתחומם ושהפגינו כלפי, מתחילת מחקרי ובמשך השנים, יותר מענין וסימפטיה חולפים, היו:

  רוברט פפיפר, פרופ' ללימודי המזרח הקדום, וראש המחלקה לשפות שמיות באוניברסיטת הארווארד;

 הוראס קאלן, פילוסוף ומחנך שעמד בראש New School for Social Research;

  וולטר אדאמס, אסטרונום מנהל מצפי הכוכבים מאונט וילסון ומאונט פאלומר;

  הרי הס, דיקן הפקולטה לגיאולוגיה בפרינסטון, ויושב-ראש מועצת המנהלים של מדעי-החלל באקדמיה לאומית למדעים של ארצות הברית.

  ואלברט אינשטין.

  הם היו מעטים, אך כל אחד מהם היה גדול גם כבן-אדם."

אתגרי מחקר

פניה למומחים ליוון

לספר  ”ההיתה תקופת חושך ביוון?“ הוסיף חתן פרס ישראל, פרופסור דוד פלוסר, הקדמה, בה כתב:

רק מומחים ללא דעה קדומה יכולים לדחות או לקבל את פתרונותיו של וליקובסקי. דבר אחד ברור, הספר החדש מטפל בבעיה אמיתית. לא היה זה מחברו שהמציא את הבעיה… זכותו של הספר שהוא מביא פתרון לבעיה אמיתית. היהיו מספיק מומחים טובים המוכנים להתמודד עם הפתרון המוצע? “

תיארוך בפחמן 14

”הבעיה של ישום תיארוך בשיטת פחמן 14 לכרונולוגיה של  ההיסטוריה העתיקה מאד מורכבת בגלל העובדה שכאשר אירעו קטסטרופות קוסמיות חייב היה להתערער מאזן היחס בין פחמן-14 לפחמן-12 בהידרוספרה ובביוספרה (יחס שעליו מושתתת שיטת התיארוך בפחמן 14). דנתי בנושא במקום אחר The Pitfalls of Radiocarbon Dating, . ואם כך, כיצד יכולה איפוא שיטת הפחמן הרדיואקטיבי לתרום להבהרת איזו מן הכרונולוגיות, המקובלת או המשוחזרת, נכונה? ישנן שתי דרכים בהן ניתן לעשות זאת בדרך אמינה:

”דרך אחת הינה שיטת התיארוך היחסי: לפי השחזור שלי היתה השושלת השמונה-עשרה (הראשונה בממלכה-החדשה) בת זמנם של שאול, דוד, שלמה והממלכה המפולגת. אני מצפה שבדיקות בפחמן 14 יאשרו את הבו-זמניות (לאו דווקא את התאריכים המדויקים) של מלכי השושלת השמונה-עשרה במצרים עם ימי שאול ובית דוד וממלכות יהודה וישראל.“  

לאחרונה זוהתה חנוטה במוזיאון בקהיר באופן גנטי כמלכה חתשפסות. כפי שפורסם ב-28.06.07 ב y-net

 מאחר שלפי השחזור היתה היא מלכת שבא, יש למצוא חומר אורגני מזמנו של שלמה המלך כדי לערוך השוואת בדיקות בפחמן-14

 ” הדרך השניה בה ניתן לנצל את שיטת התיארוך באמצעות פחמן רדיואקטיבי כדי לבדוק אם השחזור המוצע נכון, הינה בדיקת חומר אורגני מתקופה המרוחקת בכמה מאות שנים מזעזועי הטבע הקוסמיים האחרונים“.

  עד שימצא חומר מתאים לבדיקות כאלו,  היוכל סטודנט לאסוף את כל התאריכים, הבלתי מכוילים, בפחמן-14  שנעשו על חומרים אורגנים בהקשר למלכים מישראל , מצרים, אשור וכו‘, אלה שפורסמו, ועד כמה שאפשר גם כאלה  שלא פורסמו כי לא התאימו לציפיותיהם של הארכיאולוגים.

נהורנות תרמית

כפי שכתב וליקובסקי בהקדמה ל“גויי הים“:

”עם חלוף הזמן, תוכלנה שיטות אחרות של קביעת גיל (כמו נהורנות תרמית של חומר אי-אורגני - אריחים, זכוכית, וכלי חרס) להעיד בוויכוח שבין ההיסטוריה המקובלת להיסטוריה המשוחזרת. כך למשל יוכלו האריחים מארמונו של רעמסס השלישי (עליהם יסופר בפרק הראשון כאן) לשמש חומר מצוין עבור בדיקת גילם בשיטת הנהורנות התרמית.“

ארכיאולוגיה

א.  ללמוד ולהעשיר את המאמר הארכיאולוגים  מחפשים בשכבות הלא נכונות

 ב. לחבור לארכיאולוגים במצרים כדי לחפור באל-עריש. כפי שכתב וליקובסקי בסיום המאמר ראיות ארכיאולוגיות שהגיעו  לאחר שהספר יצא לאור לראשונה:

בתקופות בתוהו זוהתה עואריש עם אל-עריש, הנמצאת במרחק ניכר צפונית מזרחית לדלתא - על הוואדי הידוע בתנ"ך כ‘נחל מצרים‘ - הגבול ההיסטורי בין ארץ ישראל ומצרים.

”על אף הפניות הרבות בבקשה שיערכו באל-עריש סקר מקדים לעריכת חפירות, לא נערך כל סקר כזה, לא בזמן שהאתר היה תחת שלטון מצרים וגם לא בשנים שהיה ברשות ישראל.

”טובים הסיכויים שבבוא העת, במוקדם או במאוחר, יסירו החופרים את החול מעל המבצר הגדול ביותר של ימי קדם. לפני נפילתו חסה בו מחנה לוחמים ענקי. יתכן מאד שהנצורים הטמינו בקרקע אוצרות לפני כניעתו של המבצר שחלש על המזרח הקדום במשך מאות בשנים. לא יתכן שאדמת האתר, שמעדר הארכיאולוגים לא נגע בה מעולם, לא תעורר את סקרנותם של החופרים. גילוי עואריש הינו אחד הפרסים הגדולים השמורים עדיין לארכיאולוגים.

מצגת אסטרונומית

אנו מחפשים בעלי כשרון תכנות להכין מצגת  שתמחיש את ההסבר במאמר ”אסטרונומיה וכרונולוגיה- מקור הטעויות בכרונולוגיה המצרית“ להבדל בין הזריחות השמשיות של כוכב השבת הדרומי אברק המופיעות בקווי רוחב צפוניים כל שנה בתאריך מסוים בקיץ בגלל הנטיה של ציר כדור הארץ לאקליפטיק; לבין הזריחות השמשיות של כוכב הלכת נוגה,  החוזרות כל 8 שנים לאותו תאריך, פחות יומיים, לאחר חמש ההתלכדויות ארץ שמש נוגה.