תגובה למאמר "ממלכה או בדיחה" במוסף מעריב, 2005

תגובה למאמר "ממלכה או בדיחה" במוסף מעריב, 2005

לכב' מערכת מעריב, שלום,

במאמר הגדול "ממלכה או בדיחה" (מעריב, 30.1.05), היה עצוב מאוד לקרוא שוב על עמדות הארכיאולוגים הניהיליסטים מאוניברסיטת תל-אביב, המפרסמים את דעותיהם בכל אמצעי התקשורת בארץ ובעולם.

קשה להבין את הטוענים שכל המסופר בתנ"ך, עד לממלכה המפולגת, איננו תיעוד היסטורי אלא אגדות מאוחרות. (המגזין מעריב, 30.1) שהרי אילו היו אלו אגדות לפאר את עם ישראל, לא היו ממציאים חטאים למנהיגים ולמלכים אלא רק דברי שבח. אדרבא שעה שבארצות השכנות פיארו את המלכים והפרעונים כאלים, בעם ישראל סיפרו גם על המעשים הטובים והמפוארים אך גם על החטאים של מנהיגי העם – סימן מובהק לכך שהתיעוד הוא אותנטי.

 

מן הראוי שמעריב ידאג להביא כתבה גם על העמדות שהארכיאולוגים כלל אינם מוכנים להתמודד איתן –  ספריו של עמנואל וליקובסקי.

לטענתו של וליקובסקי, (ראה "תקופות בתוהו – שחזור ההיסטוריה העתיקה, ישראל ומצרים") ישנה טעות שיטתית של כחמש מאות שנה בכרונולוגיה המצרית. ההוכחה לטענה זו היא ההתאמה המופלאה שמתקבלת בין ההיסטוריה המצרית לבין התנ"ך, דור אחר דור, כאשר בכל שלב מתקבלות התוצאות המתחייבות מן השלב הקודם.

קיצור הכרונולוגיה המצרית פותר גם את בעיית הומרוס ומלחמת טרויה. ראה ספרו, (שנשאר בכתב-יד ויצא עד כה רק בעברית) "תקופות בתוהו – ההיתה תקופת חושך ביוון?", בו מובא גם הפרק  החשוב: "אסטרונומיה וכרונולוגיה – מקור הטעויות בכרונולוגיה המצרית".

מאחר שהמערך הארכיאולוגי בכל המזרח התיכון מתבסס על לוח הזמנים המצרי, התיקון שמציע וליקובסקי פותר רבות מן הסתירות שמוצאים הארכיאולוגים עם התיעוד התנ"כי.

אולם, כפי שעזריאל  קרליבך, מיסד ועורך "מעריב", הסביר כאשר "תקופות בתוהו" יצא לאור לראשונה:

"מי שבא ומגלה… תגלית גאונית… כל מה שהאחרים כתבו שוב אינו ענין של טעם וכשרון אלא הוא פשוט – לא נכון, מופרך, מגוחך…  ועתה צא ולמד, כיצד יתקוממו, יעמדו על נפשותיהם כל המלומדים האלה על וליקובסקי זה. כי הוא חטא בשני העוונות שאין להם כפרה גם יחד: גם בגאוניות וגם בכל מקצועיות, גם במה שאין עליו גושפנקה של צרות אופק מדופלמת באפיק אחד של המדע, וגם במה שהוא אוריגינלי…"

בארה"ב ובאנגליה יוצאים כתבי-עת ונערכים כנסים על מחקריו של וליקובסקי, אולם בארץ הס מלהזכיר –  לא בכנסים ולא באוניברסיטאות.

בכבוד רב,

שולמית וליקובסקי כוגן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *